נמסטה יקיריי או יקירותיי,

קוראים לי אדווה. אי בת חמישים ואחת, וכן, אני אחת מאותן נערות ליווי. אתם בטח מרימים כעת גבה ושואלים את עצמכם – נערות ליווי בגיל הזה? יש לן בכלל עבודה בתור נערות ליווי?

ובכן, יש מלא נערות ליווי שהיו מתות לראות אותי. ברור שהבוטוקס והחומצה הילראונית עושים את שלהם. הפנים שלי נראות חלקות ממש כמו טוסיק של תינוק.

יש לי עיניים חומות דבש, שממיסות כל מי שרק מסתכל עליי. אני רזה וחטובה, בעיקר בזכות יוסי, מאמן הכושר האישי שלי. אני מתגוררת מחוץ לעיר הגדולה, וגיליתי לראשונה עבודת מין בתור נערת ליווי בחדר השינה של ילדותי.

הייתי עובדת בין סמסטרים במכללה והבנתי שאני יכולה להרוויח כסף ממכירת הגוף שלי. להיות נערת ליווי, כמובן. הרגשתי בטוחה במובן זה שיש רק מסך מולי, כשהתחלתי בתור נערת מצלמה. אבל אז התחלתי לחשוב, מה אם בסופו של דבר אהיה נערת ליווי? הסתדרתי טוב בתור נערת מצלמות, אבל היה מוזר.

גם אני הרגשתי קצת מוזר; בעוד שבהתחלה זה היה מנחם שיש מרחק דיגיטלי, תהיתי מי באמת צופה בי. אז בסופו של דבר התחלתי להיות נערת ליווי.

באיזה שהוא שלב הקמתי כמה פרופילי סוכר-בייבי באתרי אינטרט שונים, אבל גיליתי שלקוחות פוטנציאליים היו דלילים ולא מושכים בעיר הקטנה שלי. שיניתי את המיקום שלי לעיר גדולה יותר.

הבנתי שבכל זמן נתון אוכל לנסוע לשם, והכי חשוב שהלקוחות ישלמו, וכמה שיותר – יותר טוב, כמובן. בעוד ששקלתי לחזור לעיר גדולה, אני אומרת שאני אוהבת את האיזון בין העבודה לחיים שמקורו בעבודה בעיר לגמר אחרת.

אני רואה את הלקוחות שלי, נשארים או בדירות שלהם או בבתי מלון, ואז יכולים לחזור הביתה. אני לא צריכה למזג בין כמה עולמות. חוץ מזה, אוסיף כי מבחינתי חשוב לשמור על פרטיות: "הלקוחות שלי לא יודעים את השם האמיתי שלי.

 הם ישלמו עבור הנסיעות שלי, אבל הם עושים זאת דרך חשבון PayPal ואז אני אקנה את הכרטיסים שלי. אני חושב שהקו הזה חשוב…